השלכות פיסיולוגיות של התנועה
עם כיסא גלגלים
הפגיעה בגפים התחתונות יוצרת מצב של חוסר פעילות שבעקבותיו מתרחשים בגוף
שינויים מטבולים: ירידה בצפיפות העצם, ירידה באחוזי שומן, ירידה בלחץ הדם,
עליה ברמת הכולסטרול, אטרופיה, אנמיה וירידה בנפח הדם (הוצלר, אוחנה,
1996). בנוסף, תפקוד לא תקין של הראות ושרירי נשימה חלשים יכולים לפגוע
ביכולת הדיפוזיה של החמצן אל הדם וכתוצאה מכך לפגוע בצריכת החמצן המרבית,
גם שרירי הגפיים התחתונות מתקשים להשתמש בחמצן בקצב מהיר בגלל פעילות נמוכה
של האנזימים, המזרזים את תהליכי חילוף החומרים, ובכך יגבילו את צריכת החמצן
(רוטשיין, 1992). בעת שינויים במנח הגוף נוטים נפגעי חוט שידרה לא מאומנים
להתעלף, תופעה זו נגרמת בשל ירידה דרסטית בלחץ הדם וזאת בשל הפרעה בהתאמת
המנגנון הקרדיווסקולרי המתקן. כמו כן נוצרת הצטברות דם בפלג גוף תחתון
בעקבות החזרה הורידית הלקויה ברגלים המשותקות (בשל המבנה האנטומי של
הורידים אשר רכים וגמישים יותר מהעורקים) ועמה יורדת תפוקת לב (עורי,
שקד,1990).
העומס הקטן על הלב בשל ירידת לחץ הדם ובשל החזרה הורידית הלקויה מקטין את
נפח הפעימה, יש ירידה בכמות הדם שהלב מסוגל להזרים אל הגוף ובכלל זה למוח,
דבר העלול לגרום לסחרחורות ואף להתעלפות. בנוסף, תתכן פקקת ורידים עמוקה
אשר יכולה לגרום לתסחיף בראות בשל הצטברות דם בגפים התחתונות. ככל שאנו
מתרחקים מהלב זרימת הדם נחלשת, ולכן יש להשתמש במנגנונים שונים על מנת
להחזיר את הדם ללב ולמנוע מצב של חוסר הספקת דם, פעולה זו מתרחשת בעזרת
שרירי הנשימה ובעזרת שרירי שלד קטנים הלוחצים על דפנות הורידים, מנגנונים
אלה לרוב אינם מתפקדים באופן תקין אצל אוכלוסיית נפגעי חוט שידרה . בנוסף
עקב ירידה ברמת הפעילות מתרחש תהליך הסתגלות לרמות צריכת חמצן נמוכות יותר
של השרירים בגפים הפגועות אשר עוברות תהליכים של אטרופיה בשרירים וכתוצאה
לכך ירידה בקוטר כלי הדם ברגלים וירידה בכמות הקפילרות, דבר המוביל לירידה
בזרימת הדם ברגלים (Hildebrandt
et al., 1970; Chilibeck et al.,1999;Taylor et al.,1993).
התנועה היום יומית בכיסא גלגלים אינה גורמת עומס המספיק לשיפור תפקוד מערכת
לב – ראה (הוצלר, 1995). במחקרים נמצא שהאנרגיה הדרושה להנעת כיסא גלגלים
שווה או פחותה מהאנרגיה הדרושה להליכה באותם תנאים, אך הדופק בהנעת כיסא
גלגלים גבוה יותר, זאת כנראה בשל העומס הפיזי הגבוה על קבוצת שרירים קטנה
(ידיים וחגורת כתפיים) אשר גורם לעליה גבוהה בלחץ הדם, ביעילות שרירית
נמוכה ויתכן אף שבשל החזרה הורידית הלקויה שגורמת לנפח פעימה קטן יותר
ומכאן ללב צורך רב יותר לקצב לב מהיר יותר.
גורם נוסף המשפיע על המערכת הוא חומרת הפגיעה, ככל שהפגיעה חמורה יותר כך
פחות שרירים פועלים, הזקוקים לאספקת חמצן, ושרירים מעטים יותר המסייעים
למערכת הנשימה ולכן פחות חמצן מגיע לשרירים הללו. בעזרת פעילות גופנית ניתן
להגביר את החזרה הורידית עקב סחיטת שרירים בגפים התחתונות ובעקבות הפרשת
הורמוני לחץ (אדרנלין) המגבירים את כיווץ הלב ומצמצמים את קוטר כלי הדם.
בשל השינוי בדרישה האנרגטית הגורמת באופן ישיר לשינוי בצריכת החמצן, פעילות
גופנית אירובית, המפתחת סיבולת לב – ריאה נמצאה כמפחיתה סיכון למחלות לב
וכלי דם אצל אוכלוסיות ללא נכות (מקור). השפעה דומה לפעילות זו קימת גם על
נפגעי חוט שידרה אשר מעוט הפעילות גורם לכך שהם בעלי כושר גופני ירוד יותר
וברמת סיכון גבוהה יותר למחלות לב (הוצלר, אוחנה, 1996
Shephard, 1990)).
חזרה ל- כושר שיקומי